תפריט נגישות
צמח ישראלי - מגדיר צמחיית ישראל

ריבוי בתרביות רקמה


תרבית רקמה הינה שיטה בה מגדלים (בתנאי מעבדה) חלק מרקמה או תאים בודדים מחוץ לגוף הצמח. 

הרקמות או התאים גדלים במעבדה, בקרקע מלאכותית וסטרילית המספקת להם את צרכיהם האופטימאליים: חומרי מזון, רמת חומציות (pH), טמפרטורה וכדומה. כמו כן, צמחים הגדלים במעבדה אינם חשופים למחלות ומזיקים. 

שיטה זו משמשת בחקלאות לריבוי צמחים בדרך מלאכותית ברבייה ווגטטיבית (ללא צורך בביצוע הפריה). היא מאפשרת לייצר אלפי צאצאים מצמח אחד, וכך להגדיל את מספר הצמחים של זן מסויים במהירות ובהתאם לדרישות השוק. 

התהליך מתבצע באמצעות הפעלת חומרי צמיחה על קודקודי הצמיחה בזן אותו מרבים, ועל ידי כך נוצרים צאצאים וגטטיביים: בתחילה יוצרים עוברים, אשר אלה מתפתחים לכדי צמח שלם המותאם לגדילה בסביבה טבעית מחוץ לתנאי המעבדה.

שיטת הריבוי באמצעות תרביות הרקמה הינה בעלת חשיבות גבוהה לחקלאות המודרנית. היא מאפשרת לייצר באופן מלאכותי מספר צמחים רב בזמן קצר, תוך שמירה על איכות השתילים על ידי בחירת צמחים איכותיים אותם מרבים. כמו כן היא מאפשרת להרבות זנים נדירים של צמחים בכמויות גדולות ובכך להגדיל את ההיצע שלהם, וכן את מידת נפיצותם. 

בתהליך רבייה באופן כללי, ובפרט בשיטת תרביות הרקמה, ישנה סבירות להיווצרות מוטציות (שינוי בהרכב הגנטי של הצאצא ביחד לצמח האם). להיווצרות המוטציות ישנם יתרונות, כמו יצירת זנים חדשים בעלי תכונות העונות בצורה טובה יותר לצרכי האדם והשוק: עמידות גבוהה יותר, מספר פרחים או פירות רב יותר, וכדומה. 

מאידך, להיווצרות המוטציות ישנם חסרונות כמו יצירת זנים שאינם נאמנים בתכונותיהם לצמח האם אותו התכוונו להרבות, וכן פיתוח תכונות הפוכות אשר אינן עונות בצורה טובה על צרכי האדם והשוק.

שיטת תרביות הרקמה, על אף יתרונותיה הרבים, הינה שיטה יקרה מבחינה כספית עקב הדרישה לסביבה סטרילית ושימוש במכשירים וחומרים שונים אשר עלות ייצורם הינה גבוהה.

 

נהניתם? תהנו את חבריכם!