תפריט נגישות
צמח ישראלי - מגדיר צמחיית ישראל

דשא


דשא (שם מדעי: graminoids באנגלית : grass) הינו סוג המונה מאות מיני צמחים משתרכים עשבוניים ממשפחת הדגניים השייכים למחלקת החד-פסיגיים ומתאפיינים בעלים ירוקים, ארוכים וצרים.

הדשא מוכר לאדם כבר אלפי שנים והוא נפוץ בכל העולם, פרט לאנטארטיקה. בעולם, מיני דשא רבים משמשים להזנת בעלי חיים מסויימים, בישראל נפוצים מינים אחדים המשמשים למטרת נוי בלבד בדרך כלל בגינות פרטיות וציבוריות. רוב מגרשי הכדורגל בישראל מרופדים בכר דשא חי.

טיפוח ורבייה

ניתן להרבות את הדשא ברביה מינית על ידי זריעת זרעים באדמה דשנה ומתוחחת. למרות זאת, בדרך כלל דשא מתרבה ברבייה וגטטיבית, באמצעות פריסת שלוחות - גבעולי הדשא גדלים ומצמיחים שלוחות עם שורשים החודרים לאדמה בכל מקום אפשרי, לאחר התבססות השורשים ניתן לנתק את השלוחה מצמח האם ולגדל צמח עצמאי.

מיני דשא נפוצים בישראל

  1. קוקויה - הזן הנפוץ בישראל
  2. דורבן - עמיד ברוב תנאי הגידול
  3. פספלון - עמיד באדמות מליחות ובתנאי לחות גבוהים
  4. באפלו - קצב צמיחה איטי, עמיד ברוב תנאי האקלים ומשמש בעיקר לעיצוב גני נוי