תפריט נגישות
צמח ישראלי - מגדיר צמחיית ישראל

רימון מצוי


רימון מצוי (שם מדעי: Punica granatumהוא עץ תרבותי נשיר בגודל בינוני הפורח באביב ומבשיל פירות לקראת הקיץ. 

עץ הרימון המצוי הוא מין מסוג רימון, הנמנה עם ממשפחת הרימוניים

 

מבנה הצמח:

עץ הרימון המצוי מגיע לגובה של כ- 3 מטרים. 

עליו הם מסורגים ומאורכים. 

פרחיו בצבע אדום בהיר, בעלי 4-5 עלי כותרת (בעצים מתורבתים מספר עלי כותרת בדרך כלל גדול יותר).

פריו הינו אכיל, והוא בשרני, רך ועסיסי. גודלו 5-12 ס"מ, וקליפתו עבה ואדמדמה. מספר הזרעים נע בין 200 ל- 1400, בניגוד לדעה הרווחת שלכל פרי יש מספר זרעים שווה. כל זרע מוקף בציפה עשירה במים- היא החלק האכיל בפרי, בעלת צבע לבן (בקרבת הזרע) עד אדום או סגלגל. 

עצי הרימון גדלים כעצי פרי וכעצי נוי. 

עץ הרימון הוא בעל יכולת הישרדותית גבוהה וניתן לגדלו במגוון אזורי אקלים: איזורים יבשים מאד, מאוזנים או גשומים מאד ואף בתנאי קיפאון (טמפרטורה של כ 10- מעלות צלזיוס). 

למרות עמידותו הרבה, באיזורים גשומים רגישותו של עץ הרימון לריקבון ופטריות הינה גבוהה יותר מאשר באיזורי אקלים אחרים. 

היסטוריה, תרבות ותפוצה בעולם:

מקורו של הרימון המצוי הוא ביבשת אמריקה, ורכס ההימלאיה המערבי. העץ תורבת באיראן, עירק, ארמניה, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, רוסיה, במשך אלפי שנים. 

ישנם ממצאים המעידים על שימוש ברימון בתקופת האלף השלישי לפני הספירה. שרידי רימון יבש נמצאו בקברים מצריים עתיקים. 

אף על פי שמקורו אינו ביפן או קוריאה, עץ הרימון נפוץ מאד באזורים אלה וישנם זני תרבות רבים של הרימון. כמו כן, הרימון נפוץ מאד באמנות היפנית בגלל פרחיו המיוחדים והגזעים המתפתלים של חלק מזני התרבות. 

באיטליה עץ הרימון תורבת לזנים שונים, בעיקר באיזורים הדרומיים. 

העיר העתיקה "גרנדה" אשר בספרד נקראת על שמו של הרימון. 

ביהדות נכלל הרימון כאחד משבעת המינים, והוא נחשב כסמל לפיריון, שפע, יופי, חכמה ומצוות. 

כלי הנשק, רימון יד, נקרא כך בעברית בשל הרסס הרב שלו המזכיר את זרעיו הרבים של פרי הרימון. 

שימושים קולינאריים:

אחרי חיתוך של הרימון, זרעיו נפרדים מהקליפה ומהקרומים הפנימיים של הפרי. את הקרומים ניתן להפריד גם בקערת מים- הזרעים שוקעים והקרומים הלבנים צפים. דרך נוספת להפריד בין הקרומים והזרעים היא להקפיא את הפרי. הדרך הנפוצה היא לחצות את הפרי ולחבוט מספר חבטות קלות על הקליפה. פעולת הפרדת הזרעים מהקליפה נקראת "פריטת רימון". 

טעם הפרי משתנה בין הזנים השונים ומידת הבשלות שלהם. מיץ הרימון יכול להיות חמוץ או מתוק מאד, אך רוב הפירות הם בעלי טעמים מתונים. מיץ הרימון נפוץ בעיקר במטבח האמריקאי, הפרסי וההודי. 

סירופ רימונים הוא מיץ מרוכז וממותק, ומשמש גם כמרכיב בהכנת קוקטיילים.

השימוש בזרעי הרימון וסירופ הרימונים נפוץ מאד בתחום הבישול במטבחים שונים ברחבי העולם, כסירופ, כתבלין, וכפרי לעיטור.

הרימון כצמח מרפא:

השימוש ברימון כצמח מרפא החל ביוון העתיקה ונמשך אלפי שנים. השימוש מתמקד בעיקר בפירות ובתמציות הגזע. 

על פי הרמב"ם ניתן להשתמש בקליפת הרימון לעצירת דימום מפצעים, כתרופה לשלשול וחמרמורת.

פרי הרימון וקליפתו מכילים חומרים אשר לאחר שעוברים תהליך מטבולי במערכת העיכול יוצרים חומצה אלגית (Ellagic acid)- זוהי חומצה אשר מהווה חומר נוגד חימצון המסייע במניעת היווצרות רדיקלים חופשיים. תכונה זו מקנה לרימון יכולת למנוע או לעכב התפתחות תאים סרטניים מסוגים שונים - סרטן העור, סרטן הערמונית וסרטן השד. 

מחקרים רבים הוכיחו את סגולותיו של הרימון כמסייע למניעת או עיכוב סרטן, אך רוב המחקרים בוצעו על עכברים ומעטים בוצעו על בני אדם, לכן הנושא עדיין לא הוכח כמסייע לגוף האדם. 

פרי הרימון עשיר בויטמינים ומינרלים המהווים מרכיבים עיקריים בתזונה היומית המומלצת: ויטמין C, ויטמין B5, ויטמין K, ויטמין E, אשלגן ונחושת. 

חשיבות כלכלית:

בישראל השטח הנטוע ברימונים בשנות ה- 90 היה כ- 1100 דונם, ועלה לכ- 4000 דונם בסוף שנת 2004. בשנים שלאחר מכן הואצה נטיעת עצי הרימון, והשטחים הנטועים עלו לכ- 10000 דונם. עליית מחירי הרימון ותפוצתו בארץ ובעולם עלו לאחר פרסומי ידיעות על סגולותיו הרבות של הרימון כתורם לבריאות. 

 

נהניתם? תהנו את חבריכם!