תפריט נגישות
צמח ישראלי - מגדיר צמחיית ישראל

חיטה


חיטה (שם מדעי: Triticum) היא סוג הכולל 24 מיני דגנים במשפחת הדגניים. המקור ומגוון המינים הרחב ביותר של חיטה נפוץ באיזורים המזרחיים של הים התיכון ואתיופיה, אך כיום החיטה מעובדת ומגודלת בכל רחבי העולם. 

בשנת 2009 הייצור העולמי של החיטה עמד על כ- 682 מיליון טונות, עובדה שהפכה את החיטה לדגן השני המיוצר ביותר בעולם אחרי תירס. 

שטחי הגידול של החיטה הם גדולים יותר מכל שטחי גידולי מזון תעשייתיים אחרים. כמו כן, הסחר העולמי בחיטה הוא המוצלח ביותר מכל יבולי מזון אחרים. 

החיטה מהווה המקור העיקרי לחלבון צמחי במזון האדם, מאחר ורמת החלבון בה היא גבוהה יותר מתירס או אורז - הדגנים העיקריים האחרים. בנוסף החיטה מהווה מרכיב מרכזי בייצור בירה ומשקאות אלכוהוליים אחרים. החיטה מגודלת ומעובדת בהיקף מוגבל גם כשטח מרעה לבהמות, והקש שלה משמש גם מרכיב בבניית רעפים וגגות. 

החיטה הייתה המפתח העיקרי שאיפשר את התפתחות החברה בערים בתחילת הציווליזציה, מאחר והיא הייתה אחד מהיבולים הראשונים שהאדם יכל לגדל ולעבד בקלות יחד עם יתרון נוסף של הנבת יבול למזון שניתן לאחסון למשך זמנים ארוכים. 

ההיסטוריה של החיטה:

החיטה ידועה כאחד הדגנים הראשונים שתורבתו על ידי האדם והיא אחת משבעת המינים שנשתבחה בהם ישראל, יכולתה הטבעית להאבקה עצמית קידמה את של מגוון פיתוחים שונים. 

ממצאים ארכיאולוגיים שבוצעו לאחרונה מצמצמים את פעולות הביות הראשונות לאזור קטן בדרום-מזרח טורקיה.

מקור החיטה הוא באיזור מזרח הים התיכון, ממצאים בעירק וירדן בשנת 9600 לפני הספירה לערך. 

עיבודים ותהליכי קציר וזריעה חוזרים ונשנים גרמו לשינויים גנטיים ומוטציות בזני החיטה, אשר לרוב היו בעלי יתרון גדול יותר והיו עדיפים יותר על ידי החקלאים. החיטה המבוייתת הגרגרים הם גדולים יותר, והמוץ (הקליפה העוטפת את הגרגרים) נשארת מחוברת לגבעול בזמן הקציר. תכונות אלה הקלו על תהליך הקציר מאחר ואיסוף הגרגירים התבצע בצורה מהירה וקלה יותר. אף על פי כן, ביות החיטה והעדפת החקלאים את הזנים החדשים שנוצרו גרמו לשינויים ביכולות ההישרדות של החיטה בתנאי אקלים קשים יותר, וסיכויה לשרוד כצמח בר הינם נמוכים. 

עיבוד החיטה החל להתפשט ברחבי העולם בשנת 8000 לפני הספירה, החל מיוון, קפריסין והודו- בשנת 6500 לפני הספירה, מצרים- בשנת 6000 לפני הספירה, גרמניה וספרד- בשנת 5000 לפני הספירה. בשנת 3000 לפני הספירה הגיעה החיטה לאנגליה וסקנדינביה, ולאחר כאלף שנים לאחר מכן הגיעה לסין. 

יתרונות טכנולוגיים בהכנת הקרקע ומיקומי הזרעים בזמן השתילה, דישון והעשרת האדמה שיפרו את גידול החיטה והתקדמות בטכניקות קצירה  - כל אלה קידמו את החיטה כיבול יישומי ובר קיימא. עיבודים חקלאיים באמצעות סוסים ומחרשה, היו החידושים הראשונים שהעלו את יעילות הקציר. חידוש נוסף אשר ייעל את העבודה הוא הכנסת המזרעות מקום פיזור ידני של הזרעים. 

תנובת החיטה לחלק מסויים של הייתה גדולה משמעותית ככל שטכנולוגיות הקציר התפתחו, והשימוש בדישון הפך נפוץ יותר.

גנטיקה:

הגנטיקה של החיטה מורכבת יותר מרוב סוגי הדגן המבוייתים. חלק מזני החיטה הם דיפלואידים (בעלי שני זוגות כרומוזומים), אך רוב הזנים הם פוליפלואידים - בעלי ארבעה או שישה זוגות כרומוזומים.

הנוכחות של מספר גנים מסויימים של חיטה הינם חשובים ביותר לתנובת היבולים. בשונה מגרסאות מוטנטיות של גנים שנבחרו בעבר במהלך תקופת הביות, לאחרונה התבצעו בצורה שקולה ומחושבת יותר בחירות של הרכבים גנטיים המשפיעים על מאפייני הגדילה של החיטה. 

הזנים הטבעיים והמבויתים של החיטה הם בעלי קליפה. צורה זו הינה פרימיטיבית יחסית במובנים אבולוציוניים, מורכבים מגלומה (קשקש המצוי בגבעול התפרחת של השיבולית) קשה אשר עוטפת באופן הדוק את הגרגיר. 

החיטה כמזון:

זרעי החיטה יכולים להיטחן לקמח, או לשימושים אחרים ע"י חיטת דורום בלבד: סולת, לתת, קרקר וגריסים. 

החיטה מהווה מרכיב עיקרי בסוגי מזון כמו לחם, קרקר, דייסה, ביסקוויטים, מוזלי, פנקייקים, מאפים- מאי, עוגות, עוגיות, מאפינס, סופגניות ודגני בוקר. 

הרכב תזונתי:
100 גרם של חיטת חורף אדומה:
  • חלבון - 12.6 גרם
  • שומן - 1.5 גרם 
  • פחמימות - 71 גרם
  • סיבים תזונתיים - 12.2 גרם
  • ברזל - 3.2 גרם
100 גרם חיטת קיץ אדומה:
  • חלבון - 15.4 גרם
  • שומן - 1.9 גרם
  • פחמימות - 68 גרם
  • סיבים תזונתיים - 12.2
  • ברזל - 3.6

המרכיב המרכזי של הפחמימות בחיטה הוא עמילן והוא מוצר תעשייתי חשוב, אך פחות חשוב מגלוטן החיטה. המרכיבים העיקריים של קמח חיטה הם עמילן וגלוטן. 

בעיות בריאותיות:

מחקרים שנערכו באירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה וארה"ב טוענים כי 0.5%-1% מהאכולוסיה במקומות אלה יכולים להיות חולי צליאק פוטנציאליים. מחלת הצליאק היא מצב של תגובה מנוגדת של המערכת החיסונית של הגוף לגילדין (חלבון גלוטן שנמצא בחיטה). בעת חשיפה לגילדין האנזימים בגוף משנים את צורתו המבנית של החלבון, והמערכת החיסונית בגוף מגיבה אל שכבת המעי וגורמת לתגובת שריפה. 

מחלות ומזיקים:

החיטה רגישה לסוג של קמחון בשם קמחון החיטה, סוג קימחון זה פוגע רק בה.
החיטה מהווה מזון לציפורים, חיפושיות, זוחלים ומכרסמים. בעלי חיים אלה יכולים לגרום נזק משמעותי על ידי חפירה באדמה ואכילת זרעים וצמחים צעירים, או על ידי אכילת הזרעים מהצמחים הבוגרים. 

מכרסמים יכולים לגרום נזק גם באחסון החיטה ע"י אכילת הזרעים והקמח. נזקים אלה יכולים להגיע למיליוני דולרים בשנה ואף לבצורת. 

מיני החיטה פגיעים מפני פטרית פוזריום הגורמות לקמילתם 

 

נהניתם? תהנו את חבריכם!