תפריט נגישות
צמח ישראלי - מגדיר צמחיית ישראל

האבקה בצמחים


האבקה הינה תהליך של רבייה מינית בצמחים שבו גרגר אבקה מפרח זכרי מפרה פרח נקבי מאותו סוג צמח.

האבקה למעשה מהווה את הבסיס לרבייה בצמחים בעלי הזרעים. ההאבקה משחקת תפקיד חשוב מאוד בתור אמצעי הפצת הגנים של אותו אורגניזם, שכן, הצמחים אינם מסוגלים לנוע בעצמם ולהתרבות.

מנגון האבקה עצמית והאבקה זרה

כדי לקיים את תהליך ההאבקה, אותה אבקה הנוצרת בצמח מסויים, צריכה למעשה להפרות צמח אחר בעל מטען גנטי שונה (האבקה זרה). באותה מידה, ייתכן כי אותה אבקה תפרה דווקא צמח בעל מטען גנטי זהה (האבקה עצמית). האבקה עצמית אינה רצויה אצל מרבית מיני הצמחים מפני שהיא מובילה לייצור צאצאים בעלי מטען גנטי זהה לצמח המקורי וכך נמנעת יצירה של שילובים חדשים בין מיני הצמחים.
יחד עם זאת, קיימים מיני צמחים שבהם ההאבקה מתבצעת רק באופן עצמי.

מנגון האבקה ביוטית והאבקה אביוטית

ההאבקה האביוטית נפוצה יותר אצל הצמחים חשופי הזרע. אותם צמחים שמואבקים בצורה אביוטית מייצרים כמויות גדולות של אבקה ובסופו של דבר רק חלק קטן מכמות האבקה המיוצרת יגיע אל הצלקות. באותם צמחים, האבקנים בולטים אל מחוץ לפרח ומאפשרים פיזור של האבקה שלהם בסביבתו של הצמח. צלקתם של הצמחים היא בעלת שטח פנים גדול יחסית - שטח המאפשר קליטה מקסימאלית של כמות האבקה.

הגורם הנפוץ ביותר להאבקה אביוטית הוא הרוח. באם מדובר בצמח מים, האבקה אביוטית יכולה להתבצע גם ע"י המים.

לעומת זאת, צמחים שהאבקתם מתבצעת בצורה ביוטית (כלומר, באמצעות בעלי חיים), מייצרים כמות קטנה יותר של אבקה, כיוון שבאופן טבעי האבקה שלהם אינה מתפזרת במרחב, אלא מועברת בצורה מדוייקת מפרח לפרח.
האחריות להאבקה ביוטית מוטלת על כתפיו של המאביק, אשר אמור להמשך אל הפרח ולדאוג להעברת האבקה שלו. משיכתו של המאביק תלויה במראהו של הפרח ובמזון שיכול המאביק למצוא בתוך אותו פרח.
קיימים פרחים אשר מכונים "רמאים", בשל יכולתם למשוך את המאביק אליהם באמצעות מראהם החיצוני, אך אין בהם מזון אשר משמש למעשה כגמול עבור אותם מאביקים. תכונה זו משוייכת בעיקר למשפחת הסחלביים.

המאביקים בהאבקה ביוטית

דבורים - לדבורים מיוחסת תכונת האבקה הביוטית המתוחכמת ביותר מכל עולם החרקים. הדבורים חיות את חייהן בהתאם לצרכי הצמח הפורח, בצורה של חיים משותפים. רוב הדבורים הינן בעלות כושר למידה והצמחים הפורחים בעצמם יודעים לנצל זאת. הדבורים משתמשות בצוף הפרחים לא רק כדי להזין את עצמן, אלא גם בכדי להאכיל את הזחלים שלהן. הצורך של הדבורים במזון (צוף) גורמת להן להתפרש על פני שטח רב של פרחים וכן לעשות שימוש במגוון פרחים שונים.

חיפושיות - החיפושיות נחשבות למאביקות הראשונות באבולוציית צמחי הפרחים. החיפושית נמשכת לפרחים באופן טבעי, מפני שבפרחים מצויה האבקה ממנה היא ניזונה. הפרחים שאותם מאביקה החיפושית אינם מכילים צוף, אך לחילופין מכילים מספר גבוה של אבקנים (הכמות הגדולה נובעת מהצורך לפצות על כמות האבקה שנאכלת ע"י החיפושיות).
ישנם פרחים אשר אינם מציעים תגמול בצורת מזון לחיפושית, אך הם מציעים תגמול בצורת מקום מסתור עבורה.

ציפורים - קיימות קבוצות מסויימות של ציפורים אשר ניזונות בעיקר מצוף ומסוגלות לבצע האבקה בפרחים. הציפורים הללו הן לרוב בעלות מידות גוף קטנות, צבעוניות, מקור מעוגל, לשון ארוכה וזריזות. 

בנוסף, האבקה יכולה להתבצע גם באמצעות עטלפים, זבובים, פרפרים וצרעות.

האבקה מלאכותית

האבקה מלאכותית היא תהליך האבקה ביוטית המתבצעת בידי האדם, מכיוון שבאיזורים מבויימים קיים מחסור בדבורים ובמאביקים טבעיים, האבקת הפרחים מתבצעת בדרך כלל באמצעות מכחול או קיסם אוזנים.

בתמונה : צילום תקריב של האבקה מלאכותית באמצעות מכחול.

האבקה מלאכותית