משפחת הזיפניים (שם מדעי: Boraginaceae) כוללת סוגי צמחים עשבוניים, שיחניים או עצים.
בארץ ישראל ישנם כ- 29 סוגי צמחים, הכוללים כ- 76 מינים.
מקור השם "זיפניים" הוא ממבנה הצמחים הנמנים עם משפחה זו, אשר בדרך כלל מכוסים זיפים או שערות בחלקי הצמח השונים.
הגבעול בעל מבנה עגול, ועליו מסודרים העלים לסירוגין.
ברוב הצמחים במשפחת הזיפניים העלים הינם פשוטים, בעלי שפה תמימה.
הפרחים הינם דו-מיניים, לרוב בעלי מבנה נכון (בעלי סימטריה במישורים רבים) או בלתי נכון (בעלי סימטריה בשני מישורים בלבד). הפרח בעל 5 עלי גביע בדרך כלל, בחלק מהצמחים עלי הגביע מאוחים ובחלק מופרדים. כמו כן ישנם 5 עלי כותרת, ו-5 אבקנים.
הצמחים הם בעלי שחלה עילית.
תפרחת הצמחים קרויה "עקרבית" בשל מבנה הכפוף לאחור.
משפחת הזיפניים היא בעלת חשיבות נמוכה לאדם וכן בעלת חשיבות כלכלית פחותה ביחס למשפחות אחרות בגודל זהה. למרות זאת, ישנם מספר צמחים בעלי חשיבות גבוהה יותר, הידועים כצמחי מרפא, כמו המין "בוראג רפואי" המשמש להורדת חום והרגעה, וצמחים המשמשים בגינון למטרות נוי, כמו המינים "זכריני", "עכנאי", "עוקץ" ו"עקרב", בשל צבעם הכחול- צבע שאינו נפוץ בצמחי נוי אחרים.
ישנם מיני צמחים ממשפחת הזיפניים המשמשים לצביעה, כמו בן השיח "אלקנת הצבעים", אך רק בתעשייה המסורתית (לא בהיקף רחב).
על פי מספר המינים, משפחת הזיפניים הינה העשירית בחשיבותה בצמחיית ארץ ישראל.
מיני הצמחים הנמנים עם המשפחה נפוצים בכל חלקי הארץ וגדלים במגוון בתי גידול.
הצמחים גדלים בעיקר בשטחים יבשים, בנוף עשבוני פתוח. מין אחד בלבד, "ערף המדבר" השונה בתכונות רבות משאר הצמחים במשפחה, גדל במקומות לחים.
ישנם מינים נדירים ממשפחת הזיפניים אשר בעלי חשיבות רבה מאחר והם אנדמיים לארץ ישראל, כלומר ארץ ישראל הינה גבול התפוצה שלהם.
הצמחים ממשפחת הזיפניים ידועים כמרחיקי מזיקים מסוגים שונים, ומכאן חשיבות גבוהה נוספת למשפחה.